<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער ששי</h1>
<h2>דף מה.</h2>
היו שנים, מקצת ארבע אמות של זה בתוך ארבע אמות של זה, מביאים ואוכלים באמצע, ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. ואם היו שלשה ואמצעי מובלע בינתים הוא מותר עמהם והם מותרים עמו, ושנים החיצונים אסורים זה עם זה. לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שעמו בתוך ארבע אמות, וכן חבירו לחבירו האחר שבצדו ואפילו הם מאה. ואע"פ שהחפץ הולך כמה מילין בשבת מותר מפני שכל אחד מהם לא טילטל אלא בתוך ארבע אמות שלו. לשון רבינו משה. כתב הראב"ד שתוך ארבע אמות אסור לטלטל מפני שבין ארבע אמות לפחות מארבע טועין ב"א, ולא התירו לטלטל ולהוליך פחות מארבע אמות אלא במקום הדחק, כגון מי שהחשיך לו בדרך או המוצא תפלין, ובן במי שיצא חוץ לתחום, או במי שיש לו שם קביעות מקום, כגון ששבת שם, ע"כ. ומדברי הר"ם שמענו שכל אדם מותר לטלטל תוך ארבע וכן דעת רבני צרפת. ובמקום הדחק הוא שהתירו שיוליך אדם אחד פחות פחות מארבע אפילו כמה מילין, וזה אינו מותר אלא במקום הדחק, אבל לטלטל תוך ארבע אמות מותר לטלטל לכל אדם, שהרי אמרו עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. ויש מי שביאר מה שאמרו עומד אדם ברשות היחיד וכו' הוא במקום הדחק. והראב"ד ביאר זה למעלה מעשרה שיש בו שתים לפטור, שהוא למעלה מעשרה, ותוך ארבע אמות. ומה שכתבנו נראה לנו עיקר. מכל מקום ראוי להורות ולאסור דבר זה אלא במקום הדחק מפני שזה יהיה פירסום גדול.
<h2>דף מח.</h2>
מותר לאדם לטלטל ברשות הרבים [בתוך] ארבע אמות שהוא עומד בצידן. ויש לו לטלטל בכל המרובע הזה. ובאמה שלו מודדין לו, אם היה ננס באיבריו נותנין לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם. מפי הקבלה אמרו שזה שנא' בתורה שבו איש תחתיו שלא יטלטל חוץ למרובע זה אלא במרובע זה שהוא כמדת אורך האדם כשיפשוט ידיו ורגליו, בו בלבד יש לו לטלטל, עד כאן. נראה לדעת (הר"ש) [הר"ם] שאין לו אלא ארבע אמות לבד. ויש מי שפסק שיש לו ארבע אמות לכל רוח. נמצא שמותר לטלטל בתוך שמונה אמות, ובלבד שלא יטלטל בבת אחת אלא בארבע אמות לבד. וראוי להחמיר בדבר. יש מי שכתב, שאם היה ננס באיבריו מודדין לו באמה בת ששה טפחים.
<h2>דף נא.</h2>
וכתב הר"ם, הואיל ויש לו לאדם לטלטל בכל המרובע שהוא ארבע אמות על ארבע אמות נמצא מטלטל באורך אלכסונו של מרובע זה חמש אמות ושלשה חומשי אמה. לפיכך אין המעביר או הזורק ברשות הרבים חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה. וכל מקום שאמרו מתחילת ארבע לסוף ארבע או המעביר ארבע אמות [חייב] הוא מתחלת האלכסון של ארבע אמות עד סופו. ואם העביר פחות מזה פטור. נמצא כאן שלש מדות, כיצד, העוקר חפץ מרשות הרבים ממקום זה והניחו במקום אחר ברשות הרבים, אם בין שני המקומות עד ארבע אמות הרי זה מותר. היה ביניהם יותר מארבע אמות ועדיין הן בתוך חמש אמות ושלשה חומשי אמה בשוה פטור. היה ביניהן ה' אמות וג' חומשי אמה הרי זה חייב שהרי העביר החפץ חוץ לאלכסונו של מרובע. והראב"ד והרב בעל התוספות כתבו שבארבע אמות לבד חייב, הואיל ולא מצאנו שהזכירו אלכסונו בכל מקום שהזכירו ארבע אמות. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר וכ"פ רבינו יעקב. ורבינו שמואל כתב שמרבעין ברשות הרבים ארבע אמות בריבועו של עולם, והמעביר או הזורק ממזרח למערב או מצפון לדרום ארבע אמות חייב. אבל אם זרק או העביר באלכסון אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. ויש מי שביאר, שבכל מקום שהוא זורק או מעביר כנגד פניו ביושר ארבע אמות חייב, אבל כשמעביר לצדדיו שהוא באלכסון עצמו אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. וביאור הר"ם נראה לנו עיקר. וזה יתבאר ברחבה.
<h2>דף צה.</h2>
המוצא תפלין בשדה כיצד עושה, לובשם כדרכן, של ראש בראש, ושל יד ביד, ונכנס וחולצן בבית, וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצו עד שיכניס את כולן. אם היו הרבה ולא ישאר מן היום כדי להכניסם דרך מלבוש ה"ז מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת. אם היה בימי השמד שמתיירא לישב ולשמרם מפני הגויים מכסן במקומן ומניחן והולך. היה מתיירא להחשיך עליהם מפני לסטים נוטל את כולם כאחד ומוליכם פחות פחות מארבע אמות או נותנם לחבירו בתוך ארבע אמות, וחבירו לחבירו, עד שמגיע לחצר החיצונה. בד"א כשהיו בהם רצועותיהן והיו מקושרים קשר של תפילין, שודאי תפלין הם, אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות, אינו נזקק להם. לשון רבינו משה. מ"ש הר"ם בד"א כשהיו רצועותיהן מקושרות, הוא על מה שנאמר בהלכה בד"א בישנות אבל בחדשות אינו נזקק להן ואלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקושרות, חדשות כל שיש בהן רצועות ואינן מקושרות. מביאור הר"ם שמענו, כי כשהם מקושרות לא הצריכו להכניס שמא קמיע היא. וכן ביאר בפירוש המשנה. והראב"ד [כתב] חדשות ואינם מקושרות אינו נזקק להם, לפי שאין קושרין בשבת. וביאור הר"ם נראה לנו עיקר. המוצא ס"ת בשדה יושב ומשמר ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו. ובסכנה מניחו והולך לו. אם היו גשמים יורדים ה"ז מתעטף בעור וחוזר ומכסה ונכנס בו. לא ביארו [אם] ס"ת מוליכו פחות פחות מארבע אמות. ויראה לי שדינו כמוצא תפלין.
